דחיית תביעת עו"ד לתוספת לשכר טרחה

1.        בפני תביעה כספית על סך 16,291 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובע, שהינו עורך דין, כנגד הנתבעת לתשלום שכר טרחה ראוי.

2.        התובע ייצג את הנתבעת, במסגרת תביעה נזיקית שהוגשה בבית המשפט השלום בחיפה, ונדונה בפני כבוד השופט יעקב וגנר [ת.א. (שלום חיפה) 2961/03]. התביעה הוגשה כנגד מעבידתה של הנתבעת - פנימיה חינוכית אשכר שבקריית טבעון, וזאת בנוגע לאירוע מתאריך 20/11/99, במסגרתו ניזוקה הנתבעת, שעבדה בפנימינה כמדריכה ומטפלת, במהלך ניסיון להפריד בין חניכי הפנימיה שהתקוטטו.

3.       לצורך ניהול התביעה הנ"ל, הוכנה חוות דעת רפואית מטעם הנוירולוג ד"ר ירון ריבר, שנחתמה על ידו בתאריך 3/8/2004 ( להלן - חוות דעתו של ד"ר ריבר) .

4.       ההליך בבהמ"ש השלום בחיפה, הסתיים בהסכם פשרה (ת/3), וקיבל תוקף של פסק דין בתאריך 1/5/2008. סכום הפשרה היה 160,000 ש"ח ובעקבות כך, קיבל התובע שכר טרחה של 17.5%+מע"מ, בסך של 32,519 ש"ח.

5.        במקביל לניהול התביעה הנ"ל, ניהלה הנתבעת הליכים מול המוסד לביטוח לאומי, וזאת בנוגע לפגיעתה הגופנית לעיל:

5.1.     בתאריך 22/8/2001 קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי אין לנתבעת נכות (ר' תיאור השתלשלות העניינים בנספח א' לכתב התביעה).

5.2.    בחודש 9/2001 הגיש התובע, בשם הנתבעת, ערעור לוועדה הרפואית של המל"ל, ובעקבות כך נקבעה לנתבעת נכות של 15%. יודגש, כי התובע קיבל בזמנו את שכר טרחתו בגין הליך זה, ואין לו כל טענות בנוגע אליו (ר' בנדון ס' 6 לכתב התביעה).

5.3.    לאחר קביעת הנכות לעיל, בשיעור של 15%, החל טיפולו של התובע בהליך בבהמ"ש (ר' בנדון ס' 4 לנספח א' לכתב התביעה).

5.4.    בתאריך 18/1/2004 הגישה הנתבעת, בכוחות עצמה, בקשה לקביעה להחמרת מצב, בפני הוועדה הרפואית של המל"ל. בתאריך 19/4/2004 התקבלה בקשתה של הנתבעת, ונקבעה לה נכות זמנית של 80%, החל מתאריך 11/12/2003 ועד 31/7/2004 ( להלן - תקופת ההחמרה הראשונה).

5.5.     בתום תקופת ההחמרה הראשונה,  נקבעה לנתבעת ועדה רפואית ליום 8/8/2004, ובפני ועדה זו הציגה הנתבעת את חוות דעתו הנ"ל של ד"ר ריבר. בסופו של יום, קבעה הועדה  לנתבעת נכות זמנית בגובה של 60% לתקופה שבין 1/8/2004 ועד 31/7/2006 ( להלן - תקופת ההחמרה השנייה).

5.6.     בתום תקופת ההחמרה השנייה, הפחיתה הועדה את שיעור הנכות, וקבעה כי זו תעמוד על 15% בלבד.

6.        תביעת התובע, הינה לקבל שכר טרחה ראוי, מהתגמולים אותם קיבלה הנתבעת מאת המוסד לביטוח לאומי, במהלך תקופת ההחמרה השנייה.

תגמולים אלה מסתכמים בסכום של 83,728 ש"ח, והתובע מבקש 15%+מע"מ - סכום של 16,291 ש"ח.

בכתב תביעתו, הבהיר התובע כי הוא אינו מבקש שכר טרחה בגין תקופת ההחמרה הראשונה.

לטענתו, תביעתו לשכר הראוי נובעת מעצם העובדה כי הוא סייע בידי הנתבעת לזכות בתגמולים, בכך שהפנה את הנתבעת לבדיקה אצל ד"ר ריבר, וכן זירז את מתן חוות הדעת, כדי שזו תהיה מוכנה לקראת קיומה של הועדה הרפואית ביום 8/8/2004 כאמור לעיל.

עוד טען התובע, כי תביעתו לשכר ראוי נסמכת על העובדה שסכום הפיצויים שהתקבל מהמעסיק, במסגרת הסכם הפשרה בהליך האזרחי, פחת בעקבות קבלת התגמולים הנ"ל מאת המוסד לביטוח לאומי. כתוצאה מכך, פחת גם שכר הטרחה לו זכה בגין אותה תביעה נזיקית.

7.        הנתבעת התנגדה בתוקף לדרישת התובע לשכר טרחה נוסף.

לטענתה, היא זו שהגישה את הבקשות להחמרה למוסד לביטוח לאומי.

הנתבעת טענה כי חוות דעתו של ד"ר ריבר לא רק שלא סייעה בידה בהליך, אלא רק החמירה את מצבה, שכן, אותה ועדה, שהסתמכה על חוות דעתו של ד"ר ריבר, הפחיתה את שיעור הנכות הזמנית שהית בתוקף עד אז - משיעור של 80% לשיעור של 60%.